פרפרי הכרמל
לַבנִין הַכּרוּב
Pieris brassicae
אחד ממיני הלבנינים הגדולים והנפוצים בארצנו ומהמפורסמים שבפרפרי היום. בעבר נקרא פרפר זה בשם: לבנין הכרוב הגדול.
תפוצת הפרפר בארצנו מגיעה מהצפון ועד המרכז. בדרום הארץ פרפר זה הוא נדיר, מקומי ומוגבל ליישובים, בסמוך למגורי אדם שבהם גדלים פונדקאיו. מוטת כנפיו:כ-55-56 מ"מ. הפרפר הוא נודד וסיבת נדידתו היא כנראה בעקבות אתרי רבייה חדשים.
הצבע בכנפיים הוא לבן. ישנם הבדלים בין הזכר לנקבה : לנקבה יש פינה שחורה בכל אחת מכנפיה הקדמיות. ובמרכז כל כנף קדמית יש שני כתמים עגולים, גדולים ושחורים אחד ליד השני אבל לא צמודים.
לידם סמוך לשוליים התחתונים של כל אחת מהכנפיים הקדמיות עובר פס שחור מעט עבה.
במרכז השוליים העליונים בכל אחת מהכנפיים האחוריות יש כתם קטן דומה לפסיק.
הזחלים בוקעים ואוכלים את קליפת הביצה ממנה בקעו ורק לאחר מכן עוברים לאכול מהפונדקאי. בצעירותם הם חיים בצוותא ולרוב הם מתקבצים על מצע קורים משותף. לקראת ההתגלמות הזחלים שעד אז חיו ביחד מתפזרים כל אחד לדרכו עוזבים את הפונדקאי ומתחילים לנוע בחוסר מנוחה בחיפוש אחרי מקום מסתור נוח ובטוח כדי להתגלם בו. והם מתגלמים לרוב במקומות גבוהים על עצמים שונים. הם כמעט שלא מתגלמים על הפונדקאי עצמו.
לעיתים קורה שהזחלים מותקפים ע"י צרעה טפילית קטנה:Apanteles glomeratus.
הצרעה מטילה את הביצים בתוך גופו של הזחל (מתחת לעורו), או על גבו.
מוטלות עשרות ביצים המוטלות בתוך גוף הזחל ע"י הצרעה בעודו צעיר. וכל זמן שהזחל גדל גדלות גם הרימות שבתוכו עד שהן משתלטות עליו לחלוטין קצת לפני שהגיע לגודלו המרבי: הרימות של צרעה זו מתפתחות בגוף הזחל וניזונות בהתחלה מגוף הזחל השומני ולאחר מכן פוגעות גם בקרביו. ובגמר גדילתן, הן יוצאות מגופו וטווות פקעות צהובות על שרידי גופת הזחל ומתגלמות בתוכן. ולאחר כשבוע בוקעות הצרעות הטפילות מהפקעות.
נִימפַת הסִירפַד
Vanessa atalanta
מין נפוץ של פרפר אשר ידוע בעיקר בשל גוני האדום-כתום שבכנפיו.
ניתן לראות את נימפית הסרפד באזורים בהם שורר אקלים ממוזג באירופה, באסיה ובצפון אמריקה (אזורי קווי הרוחב 40-60) וגם בארץ ישראל.
הזחלים של נימפית הסרפד ניזונים מצמחי הסרפד וכתלית יהודה ומכאן שמם. הפרפרים הבוגרים ניזונים על ידי שתייה מפרחי צוף כגון הבודלייה או מפירות אשר בשלו יתר על המידה. מוטת הכנפיים של נימפית הסרפד נעה בין 50 ל-65 מילימטרים. בצפון אירופה זהו אחד ממיני הפרפרים האחרונים להיראות בטרם כניסת החורף.
שַבּתאי הַשָקד
Saturnia pyri
הפרפר הגדול ביותר בישראל ובאירופה. נפוץ בדרום אירופה, המזרח התיכון ובצפון אפריקה. בישראל הוא נפוץ בעיקר באיזורים ההרריים, בחודשים מרץ (הרי יהודה) עד מאי (גולן) והוא מקים דור אחד בשנה. מוטת כנפיו כ- 150 מ"מ, אם כי נצפו גם פרטים גדולים יותר (170 מ"מ).
הנקבה מטילה את ביציה בקבוצות קטנות על עצים ממשפחת הוורדיים (שקד, משמש ועוד). מספר הביצים יכול להגיע למאות רבות. צבע הביצה לבן ועליה כתמים בצבע חום בהיר.
הזחל הבוקע מהביצה צבעו שחור ועליו גבשושיות רבות בצבע כתום. על כל גבשושית יש ציצת שערות בהירות. כשהזחל גדל צבעו משתנה לירוק, פס לבן עובר בצידי גופו ועליו גבשושיות שעירות. צבע הגבשושיות משתנה בכל התנשלות מכתום לסגול ולבסוף לתכלת. להגנתו הזחל מפריש נוזל שקוף ורעיל מהגבשושיות שעל גופו. אורכו הסופי של הזחל הוא כ- 100 מ"מ ואז הוא טווה פקעת במקום מוגן על העץ או בקרבתו, ובתוכה הוא מתגלם.
צבע הפקעת חום והיא באורך של כ- 60 מ"מ. הגולם באורך של כ- 50 מ"מ ובצבע חום. הגלמים עוברים דיאפאוזה ארוכה של כעשרה חודשים.
דנאית הדורה (דנאית תפוח סדום)
Danaus chrysippus
הדנאית היא פרפר מרשים וגדול מאוד בדרך כלל, בגווני: כתום-חום-אדמדם, צהוב, שחור ולבן. מוטת כנפייה מגיעה עד כ-78-80 מ"מ ולעיתים כ-55 מ"מ.
מין זה, הוא מין נודד הפוקד את הארץ באביב. בארץ תפוצתו באילת, בקעת ים-המלח ועין גדי וחודר גם להרים ולשפלה. בנדידותיו החלות בעיקר בחודש אפריל מדרום לצפון, עולים פרטים מהדרום דרך השבר הסורי אפריקאי ומגיעים למקומות שונים בארץ בהם הנגב ועוצרים לתדלוק בנחיתתם על פרחים למצוץ צוף לפני שהם ממשיכים במסעם. אבל הם לא מופיעים מדי שנה. מעופו של המין בדרך- כלל אינו מהיר ואינו גבוה והוא נראה דואה ומרפרף לסירוגין באיטיות.גם בנדידותיו הוא עף חלש ובדרך כלל נמוך יחסית,אבל לא קרוב מאוד לפני הקרקע. אך יש פעמים שהוא עף לגובה של כשני מטרים ויותר.
באביב הבוגרים פוקדים את הארץ במעופם דרכה ומקימים מספר דורות עד הסתיו.בעונת סתיו פעילותם מוגברת יותר והם מקימים עוד מחזורים נוספים על פונדקאים מקומיים לאורך חודשי ספטמבר-אוקטובר בעיקר בעמק החולה,עין אפק,בעין גדי בקישון ובמעגן מיכאל.
בתקופה זו המין נמצא כמעט בכל מקום שבו גדלים צמחי משפחת האסקלפיים.המין נוהג להתמקם באזורים בהם יש ריכוזים גדולים של מיני אסקלפיים כדי שיוכל להקים מושבות.באזורים אלה הוא מקים להקות. למין טרופי זה, קשה לעבור את החורף באזורנו ולכן הפרטים מהדור האחרון שלפני החורף עוזבים את הארץ בנדידה והמין ישוב רק באביב הבא.
זנַב סְנוּנִית
Papilio
זנב סנונית (שם מדעי: Papilio) הוא סוג של פרפר ממשפחת הצבעוניים.
הסוג נפוץ ברחבי העולם באמריקה, באירופה, באסיה ובאוסטרליה.
שם הסוג נובע מהזנב הכפול הדומה לזנב הסנונית. בנוסף לכך ה'זנב' נועד למנגנון הטעיה. כאשר ציפור תופסת במקורה את ה'זנב' הפרפר משחרר אותו ובעוד הציפור מופתעת הפרפר פותח במעוף מהיר שנועד לשם התחמקות והטעיה ונעלם מעיני הציפור. ה'זנב' מאפיין את כל מיני הפרפר. לזחלי זנב הסנונית קיים איבר מיוחד אשר קרוי "בלוטת המזלג" כאשר טורף מתקרב הזחלים 'שולפים' את הבלוטה אשר מפרישה נוזל כתום מסריח ורעיל אשר מרחיק את הטורף.
בישראל נפוצים שלושה מינים: זנב סנונית נאה (תת-מין syriacus), זנב סנונית המכבים (תת מין Maccabaeus) וזנב סנונית מדברי.
לבנין העוזרד
Aporia crataegi
פרפר בינוני עד גדול בעל תפוצה פליארקטית (אירופה, אסיה הממוזגת וצפון אפריקה).
בישראל הוא נפוץ בעיקר בצפון הארץ - אצבע הגליל עד לחרמון; נדיר בהרי יהודה והשומרון. את הבוגרים אפשר למצוא בחודשים מרץ עד מאי. מקים דור אחד בשנה. מוטת כנפיו עד לכ- 65 ממ. הנקבה גדולה ושקופה מהזכר.
הנקבה מטילה ביצים בקבוצות גדולות על הצד התחתון של עלי העוזרר ושאר מיני ורדניים. הביצה צהבהבה.
מהביצים בוקעים הזחלים בצבע צהבהב וראש שחור. הם קורים מטווה של קורים ובו הם חיים. בהגיעם לגודל של כ- 10 ממ (נשל שלישי) הם טווים קן קשיח העשוי מקורים ובו הם עוברים דיאפאוזה במשך הקיץ והחורף. עם לבלוב העוזרר (בפברואר) הם יוצאים מהקן המשותף ומתפזרים על העץ. הזחל שחור ועליו שערות רבות בצבע לבן או כתום-חלודה. השערות הפזורות על גופו מקנות לו דגם שחור ובעל כתמי חלודה לאורך גופו. בהגיעו לגודל של כ- 40 ממ הוא מתגלם על עץ הפונדקאי.
הגולם צבעו לבן-אפרפר מנוקד בשחור ובצדיו פס צהוב עדין. גדלו כ- 25 ממ. תקופת הגולם כ- 20 יום.
דוּבּוֹן יפיפה
Utetheisa pulchella
דובון יפהפה הוא פעיל דמדומים (נמשך גם לאור מלאכותי), המעופף לעיתים גם ביום. חוסה ביום בעשבייה, לא אחת גלוי למדי, יתכן שנסמך על טעמו הדוחה ועל כך מעידים צבעיו הניגודיים המשמשים כצבעי אזהרה בולטים בהחלט.
הכתמים האדומים על הכנפיים הקדמיות הם כפי הנראה שהקנו לסוג את שמו המדעי; utetheisa נגזר ככל הנראה מפועל בשפה היוונית שמשמעותו "פצוע". שם המין pulchella נגזר מאחד המארחים של הזחלים באירופה.
תפוצת דובון יפהפה משתרעת מהאזורים החמים של אוסטרליה, דרך אסיה הטרופית, ערב, המזרח התיכון, דרום אירופה ואפריקה. הוא נודד אקראי מאפריקה לצפון אירופה. בישראל נפוץ ברוב חלקי הארץ.
בית הגידול האופייני הוא עשבוני ומואר המתאים להתפתחות הפונדקאים האופייניים שלהם. את הבוגרים אפשר לפגוש פעמים רבות במהלך שיטוט בשדות ולצד שבילים כאשר הם מוחרדים ממקומם. מעופפים נמוך וקצר וקל למדי לעקוב אחריהם, אם כי הם נוטים לצלול לעשבייה ולהיטמע בין הגבעולים.
